ר רא ראג' ראג'ס ראג'סטן

ואו, אכן התלונות מודצקות, ולא כתבתי מזמן... ו

מפושקאר יצאנו, הדר ואני ועוד בחורה בשם מירי בנסיעת לילה זוועתית לאודאיפור, גם היא בראג'סטן. הנסיעה היתה זוועתית כי היה קר אימים וחלונות האוטובוס כל הזמן נפתחו על דעת עצמם. חוצמזה שהיה צפוף ולא היה מקום לרגליים והכסאות שלנו היו אחרונים בשורה אז אי אפשר היה ממש להשעין אותם אחורה כדי לישון...הגענו בבוקר ומצאנו גסט האוס חביב למדיי, אבל מיד יצאנו לתור את העיר. היינו בארמון העיר,שם יש תצוגה על ההיסטוריה של המהרג'ות בעיר ועל ההיסטוריה של הארמון עצמו. הדר התייאשה די מהר והלכה לישון ומירי ואני המשכנו בסיור. יש שם גם מוזיאון ממש מטופש ומתפורר- הכניסה אמנם עלתה רק 3 רןפי, אבל אלה התגלו כשלושת הרופי הכי לא מוצדקים ששילמתי בטיול... והיה שם פוחלץ של אנטילופה שירדוף אותי בסיוטים עוד הרבה שנים. בערב הלכנו לבאגור קי האבלי - עוד ארמון/מבצר שבו התקיימה הופעת מחול - אמנם תיירותית אבל נהדרת! היו שם ריקודים מאזורים שונים בראג'סטן, עם תלבושות מרהיבות, הרקדניות היו מצוינות והיה איש אחד שעשה תיאטרון בובות פשוט מעולה! ואחרי ההופעה הוא עמד בחוץ עם הבובות ונתן לי לנסות, דוקא הייתי לא רעה... (התאפקתי ולא קניתי לי מריונטות אבל אל תתפלאו אם יום אחד אקים תיאטרון בובות הודי בארץ...)למחרת לקח לנו המון זמן לצאת בבוקר ומירי היתה צריכה לתפוס אוטובוס לבומביי, אבל הספקנו לנסוע יחד לאיזה כפר אמנים שהיה נורא תיירותי ומאכזב ובעיקר מעצבן כי כל הזמן כולם רוצים שתקנה מהם (כמו בכל מקום בהודו, אבלבאופן מרוכז) אבל קצת יצא לנו לראות איך עושים כל מיני דברים כמו לארוג סארי. אח"כ מירי עזבה והדר ואני יצאנו לשיט באגם, שוב תיירותי להחריד אבל שקט ורגוע (הדר ציינה שחוץ מאיתנו אף אחד לא הוציא מילה על הסירה, מה שהיה די מוזר...) בלילה שוב לקחנו אוטובוס לילה הפעם מעט יותר מוצלח, לג'ודפור, שעליה שמעתי הרבה דברים טובים, והיא אמורה להיות עיר כחולה. למרבה ההפתעה הנסיעה ארכה פחות מהצפוי ונחתנו בעיר בשלוש וחצי לפנות בוקר(!)היה לי שם של גסט האוס שבו היו בעז, זוהר ועופר, הבנים שהיו איתי גם בקודאיקנאל, וחשבתי שזה ישפר את מצבנו אבל כשהגענו לשם הבעלים אמר שאין לו מקום או שאין לו כח להראות לנו חדר בשעה כזו, לא ממש הבנתי, אז נסענו למקום הבא שנהג הריקשה רצה לקחת אותנו אליו... זה התגלה כמקום ממש נחמד, ולמרות שהחדר היה קטן, בעל הגסט האוס - שיטאל -התגלה כאחד האנשים הכי נחמדים שפגשנו בהודו! הוא נתן לנו להשתמש במטבח (הדר לא אוכלת בכלל בחוץ מטעמי כשרות ואנחנו בד"כ מבשלות בחדר על כירה חשמלית ממש איטית וזה גם עושה המון לכלכוך...) ועזר לנו להכין צ'פאטי ובעיקר היה מאוד סבלני כלפי כל ההסברים על מנהגינו הדתיים המוזרים... למחרת הוא גם שלח אותנו אל אשתו קיירן שהלבישה אותנו בבגדים ראג'סטניים מסורתיים וקצת סיפרה לנו על עצמה ועל החברה שבה היא חיה,מה שהיה לא כל כך מלבב... המשפחה של בעלה מאוד מסורתית והיא די מתוסכלת מזה שהיא צריכה לחיות לפי הכללים שלהם (למשל לעולם לא להראות את הפנים שלה בפני הגברים המבוגרים ממנה, אפילו לא דרך החלון, היא מסתובבת מכוסה אפילו בתוך הבית שלה!)ן

בכל מקרה, אחרי שינה חיונית ביותר יצאנו לתור את העיר. מצאנו את הבנים וגררנו אותם איתנו למבצר/ ארמון. כן, עוד אחד... הפעם היה שם מוזיאון ממש מושקע, לג'ודפור יש מהרג'ה חי ופעיל והוא משקיע מאוד בשימור המורשת. אז בתמורה לדמי הכניסה הדי יקרים (אם כי כרטיס הסטודנט שלי הקנה לי הנחה, מה שלא חשבתי שיקרה בהודו...:) מקבלים גם אודיו גייד - מין מדריך מוקלט שכזה. בעז, זוהר ואני עקבנו אחריו די באדיקות, הדר ועופר השתעממו מהר וחיכו לנו בסוף... המוזיאון היה כאמור מושקע וההסברים בהחלט עזרו לי סופסוף להבין מה אני רואה, היו שם גם הקלטות של המהרג'ה ובני משפחתו.היו קטעים שממש המחישו לי את מגילת אסתר, בעיקר הקלטה של סבתא של המהרג'ה שסיפרה על החיים בארמון הנשים,סריסים והכל... ובתצפית מהארמון אכן ראינו שג'ודפור היא עיר כחולה (צובעים את הקירות בכחול כדי להראות על מעמד וגם כדי
להרחיק יתושים, מסתבר...). למחרת הבנים נסעו ואנחנו יצאנו לסיור בעוד שני מקומות בעיר - הראשון היה הארמון הנוכחי של המהרג'ה - שבניגוד לארמונות שראינו עד עכשיו הוא ארמון פעיל ורק חלק ממנו הוא מוזיאון, והמוצגים בו ממחישים עושר עכשווי מאוד ולא עתיק. גם המכוניות שבחוץ והעובדה שאפילו עובדי הניקיון לובשים חליפה וטורבן של מדים עזרו להמחשה...אחר כך נסענו לאיזה גן שהמליצו לנו עליו, אבל לא ממש ברור למה כי הוא מאוד מוזנח, אבל מעבר לגדר ראינו לונה פארק! אז עברנו אתהגדר והפכנו מיד למתקן הכי מבוקש... מאות ילדי בית ספר הודים התנפלו עלינו, נגעו, צעקו ובאופן כללי התרגשו מאוד. אנחנו מצידנו צילמנו אותם ועלינו על המתקנים (אחד מהם פתחו במיוחד בשבילי... )היתה חויה משעשעת מאוד. (ראו תמונות)ן

למחרת נסענו שוב לפושקאר, שם יש בית חב"ד, כדי שלא נצטרך לבשל לעצמנו ולהיות לבד בשבת...הדר בינתיים שינתה תכניות והחליטה לחזור לארץ(רק דברים טובים) ואני עזבתי כבר במוצ"ש כדי להצטרף שוב לבנים הפעם בעיר בשם ג'איסלמר, שמפורסמת בטיולי הגמלים שיוצאים ממנה. אז זו התכנית למחר... באוטובוס פגשתי עוד חמש בנות, שעם אחת מהן, טלי, אני חולקת חדר, ויחד עם הבנים ועם עוד בחורה בשם שמרית, נראה שאנחנו הישראלים נראה לי שדי מיציתי את ראג'סטן, אם אראהעוד ארמון ראג'פוטי, מבצר או מבנה האבלי אחד אני אתפלץ, אז בקקרוב אחפש עם מי להמיך מכאן מערבה...היחידים בעיר פחות או יותר, יש המון תיירים אחרים אבל לא ישראלים, מה שדי מוזר גם לנו וגם להודים...:-) ו

נראה לי שדי מיציתי את ראג'סטן, אם אראהעוד ארמון ראג'פוטי, מבצר או מבנה האבלי אחד אני אתפלץ, אז בקרוב אחפש עם מי להמשיך מכאן מערבה...ן

טוב, נראה לי שעד כאן עדכוניי להפעם,יש גם תמונות חדשות ב

http://picasaweb.google.co.uk/elirazshor/Rajastan2

אלירז