a shorter english version follows...
ובכן.
לאור פניות חוזרות ונשנות מן הציבור אני אוזרת את סבלנותי לאינטרנט של הודו ומתיישבת סופסוף לדווח על מעללי... ן
בפוסט הקודם שכחתי לדווח שבפלולים יצאנו בשיט לראות דולפינים אבל ראינו די מעט לטעמי, רק קצת סנפירים, אבל ביום שהגענו לארמבול יצמאנו שרה ואני לטיול מעבר לצוק ושם פשוט עמדנו והשקפנו אל המים וראינו אותם מקפצים ואחד אפילו עשה סלטות באויר לאורך האופק. היה ממש מגניב! (אבל אין תמונות...)חוצמזה המים היו הרבה פחות מזמינים מבפלולים אז שחיתי פחות אבל החוף היה נחמד והיתה לנו בקתה ממש על המים, שזה ממש נחמד, אם כי אחרי כמה ימים ממש נמאס לי שיש חול בכל מקום כל הזמן ושבדרך לכל מקום צריך לעבור ולהתמלא בחול. אכן, תמונות קשות.
מצאנו גם כל מיני פעילויות לעשות שם - הלכתי ליוגה בשני מקומות שונים והיה ממש נחמד, שרה ורוחלה רצו ללכת לאבחון בכף הרגל אבל האנשים היו כל כך מעופפים שהם כנראה שכחו שהם צריכים להיות שם (כך אמר לנו האיש מה"מג'יק פארק" כשבאנו ביום ובשעה שהם כתבו בשלט...) יום אחד יצאתי לטיול לאגם שמעבר לצוק (שהתגלה כשלולית ירקרקה מלאה בהודים ששיחקו כדורמים) ומשם עליתי לתוך הסבך והגעתי אל עץ הבניאן. זה עץ מקודש שגר בו איזה באבא, ואליו הצטרפו שני גרמנים סטלנים ועוד שניים ששיחקו שח. אני הלכתי עם זוג הודי מפונה שפגשתי על השביל, הם היו ממש חמודים וניסו להסביר לי דברים בדרך, (היה גם עכביש ממש מפחיד...) ואחרי שישבנו שם קצת הם ניגשו להשתחוות לתמונות של האלים על העץ והאשה שרה שיר ממש ארוך ויפה. נראעה לי שלא הבנתי חצי ממה שהלך שם אבל נראה לי גם שזה כל העניין... ן
בכל אופן, ביום שלישי נפרדתי מהילה יעל, מיכאל ושיר דוד בבית היהודי, ולמחרת, ביום רביעי, נפרדתי גם מרוחלה ומשרה שהיתה החצי השני שלי במשך יותר משבועיים... שרה ואני נסענו יחד למפסה, עיירה קרובה (הנהג של האוטובוס לא הסכים להעלות אותנו עם התיקים, אז חלקנו מונית עם אוסטרי אחד ושתי פיניות שישבו אחת מעל השניה ...) משם נסענו כל אחת לדרכה - שרה לויפאסנה בצ'נאי ואנוכי להמפי. היתה לי איזה שעה לחכות לאוטובוס וישבתי עם אפרת ואוהד - את אפרת אני מכירה עוד מהארץ והם הובילו אותנו למקום עם מיזוג שזה הישג נאה ביותר... בכל מקרה בסוף עליתי על האוטובוס שהיה מלא בישראלים עצבנים (היה חם אימים) שחיכו רק לי, ומיד נסענו.אחרי שכל היום היה חם ודביק וחשבתי שלעולם לא יהיה לי קריר יותר, הגיע הלילה על האוטובוס וקפאתי! מזל ששרה הזכירה לי לשים סווטשירט בתיק הקטן... אבל גם זה לא כל כך עזר. ובדרך אפילו ירד גשם! (הי, הבטיחו לי שקיץ פה בדרום!) איך שעליתי על האוטובוס מצאה אותי בחורה בשם עדן, שאמרו לה בבית היהודי לחפש אותי, ואיתה אני גרה פה בהמפי. בכל אופן, אחרי נסיעת לילה הגענו לכאן, עדן לקחה אותי לגסט האוס שחברה שלה מתאכסנת בו שהיה ממש לא נחמד (אומרים שהמאמא היא סוחרת סמים... חוצמזה הם גם אנטיפתים) ולמחרת בבוקר העברתי אותנו מיד למקום הרבה יותר מוצלח עם נוף נהדר. האמפי היא מקום יפהפה, עם שדות אורז ונהר שצריך לעבור בסירה כדי להגיע לגסט האוסי, והמון סלעים למי שלא היה פה זה נשמע מוזר. נו, סלעים, אבל זה מה שיש פה וזה נורא יפה...ביום שישי עוד הספקתי להסתובב קצת בעתיקות שבצד השני של הנהר והיום הייתי חצי יום בבית של "לב יהודי" וחצי יום על הערסל עם ספר. (לא ממש ערסל, מחוץ לחדר יש לנו מין מיטה שתלויה על שרשראות. המצאה גאונית.)חוץ מכל זה יש כאן הפסקות חשמל יזומות בשעות קבועות שעוד לא הצלחתי לקלוט אבל נראות כמו רוב היום, ואם רוצים אפשר לקבל דלי של מים חמים למקלחת. (לא שבגואה היו מים חמים זורמים, פשוט לא היה צריך את זה...) מזג האויר השתפר מאז שהגענו, אבל היתושים עדיין בכמויות (שום דבר לא עוזר, אני מתמרחת כל ערב במשחה הודית שאמורה להיות הכי חזקה בשוק וגם בספריי, ועדיין אוכלים אותי בלי כוסברה). מחר אני מקווה לשכור טוסטוס (אמא לא להתעלף) ולנסוע לאגם ולמקדש הקופים. מקווה שאצליח להשתלט על זה, אומרים שזה ממש קל ואין כאן כמעט תנועה אז זה לא אמור להיות נורא מסוכן...ן
אה. חוצמזה ביום הראשון שלי כאן בחיפושיי אחרי מסעדה צמחונית הגעתי למסעדונת של זוג זקנים הודים חמודים שמבשלים בבית שלהם על מדורה (הוא הסביר לי שהוא לא אוהב לבשל על גז כי הוא שונא את הריח והכי טוב כמו פעם...)ולא ברור לי למי היתה חוויה תרבותית יותר מרגשת - לי או להם. כל מיני עוברים ושבים נכנסו לצפות בי אוכלת, מה שהיה יכול להיות מחזה משעשע,אילו רק היה חשמל... כי הכל היה ממש חריף ודי דמעתי שם.
בינתיים מצאתי ג'רמן בייקרי צמחוני שבו אוכלים כל הדוסים אז לא נראה שאצטרך לחזור לשם (נראה לי שהבטן שלי קצת מחתה...)
למי שתוהה מה המשך התכניות שלי - גם אני תוהה.. אמשיך מפה דרומה - לא ברור מתי אבל מתישהו השבוע לבנגלור ומשם או ישר לקודאיקנל או שאשאר איזה יום יומיים בבנגלור ו/או במאיסור(ואזכה לשבת הראשונה שלי בלי בית יהודי...). מי שכל השמות האלה אומרים לו משהו מוזמן לעוץ לי עצות (אני לא מתחייבת לקבל אותן כמובן) ן
טוב, נראה לי שזה הכל להפעם, למרות שבטח אני אזכר במיליון דברים ששכחתי איך שאני אצא מפה, אבל יאללה.
תהיו טובים
אלירז

ok. lets try this in english too....
so Arambol was fun, we had a bungalo right on the beach which was fun but the sand everywhere kinda got on my nerves eventually... i went to a few yoga classes, which is something i hope to be doing more on this trip. o and we saw dolphins!! that was pretty cool. i also ook a walk to a banyan tree - a huge tree with air-roots, where a Bab lives. there was an indian couple waklking there with me and they prayed there and the woman sang beautiifully. on wednesday i left arambol and also said goodbye to Rochale and Sara with whiom i traveled, and continued, on my own, to Hampi. it is really beautiful and quiet, lots of israeli tourists still, but much less than in Goa. there are beautiful rice fields here, and temples, and to get to the guest house area you have to cross the river in a boat. i'm sharing a room with an Israeli girl who spotted me on the sleeper bus here.
well, sorry that once again im neglecting you my english readers and writing a disgracefully short english version, just so you know im alive and rolling...
im not quite sure where im going from here, but i'll know soon...
shavua tov
Eliraz