המפי, קודאיקנאל, ו-כבר חודש בהודו! ן

הי לכולם

אני מרגישה כאילו עבר המון זמן מאז שכתבתי, למרות שנראה לי שלא באמת... בכל מקרה קרה המון מאז! ם

באמת שכרתי טוסטוס, ונסעתי יחד עם בחור בשם דן שהוא צלם (ב"הארץ") ועם עדן השותפה שלי לחדר (דן הרכיב אותה) לטיול בסביבה. היה מדהים!! עוד לא הצלחתי להעלות את כל התמונות, אבל בהזדמנות. היה לי גם ממש מעניין לטייל עם דן ולראות דברים דרך עיני הצלם שלו. עברנו דרך כפרונים קטנים, שדות אורז וכבישים נידחים, דיברנו עם ילדים ועם פועלות האורז, וגם עצרנו לתקן לי פנצ'רים בפנצ'ריה שחלקה את הסככה שלה עם דוכן של קצב-עופות... מעורר תיאבון.

כל מי שהעריץ אותי על האומץ ולא כל כך התרגשתי - עכשיו מותר לכם... הרגשתי די אמיצה לרכב שם על אופנוע לראשונה בחיי... ו.

אה מה שמזכיר לי שרציתי לכתוב לכם על שימושיו של הצופר בהודו. ן

החלק החשוב ביותר בכל כלי רכב בהודו הוא הצופר. לעולם אל תעלו על רכב עם צופר מקולקל! הצופר משמש להעברת מגוון

מסרים. ביניהם: 1. אני מגיע מעבר לעיקול, שימו לב.

ן2. אני מגיע מעבר לגבעה, שימו לב.

ן3. אני נוסע מאחוריך, שים לב

ן4. אני נוסע בכביש, שימו לב.

ן5.יש לי גלגלים, שימו לב

ן6. הנה תיירת על אופנוע, תראו!ן

ן7. את תיירת על אופנוע וראינו אותך! ן

8. - במקרה שלי השתמשתי בזה גם כדי לומר "הנה אני מגיעה ואני לא באמת יודעת לנהוג על הדבר הזה, שימו לב" אבל לא נראה לי שההודים הבינו.

באופן כללי השימוש של "אתה הולך לי באמצע הכביש, זוז" לא ממש מקובל פה בהודו ואף אחד לא מגיב אליו, חוץ מעיזים, לפעמים.

בכל מקרה,אחרי הטיול נסענו לאגם ושחיתי במים קפואים! היה ממש כיף, ובערב עשיתי עוד נסיעה קצרה רק עם דן, שניסה כנראה להכשיר אותי להיות נהגת שטח... למחרת שכרתי שוב אופנוע, הפעם לבד, ונסעתי למקדש הקופים, שם הייתי די אטרקציה להודים שביקשו להצטלם איתי ונצמדו אליי כשמחקתי תמנונות מהמצלמה (למרות שגם להם היתה...) ן

בלילה היה אירוע מטורף.

באבו, בעל הגסט האוס של כמה בנים שהתחברנו איתם, הזמיןאותנו לראות איזה טקס בכפר שלו, מרחק 8 קילומטר מהמפי. נסענו בשיירה של 8 אופנועים או יותר, החנינו ליד הבית שלו, השארנו שם את הנעליים ויצאנו לדרך, יחפים, בטינופת ובקוצים... הטקס היה כדי לגרש את קאלי- אלה רעה שנכנסה בבן הכפר וגרמה לכמה מקרי מוות בחודשים האחרונים. בכפר לא ערכו טקס כזה כבר 17 שנה ואנחנו זכינו לצפות בו. ליווינו את בני הכפר -שהיו מצויידים בלפידים, מנורות גז ותופי ענק, וירדנו איתם לנהר, שם הם עשו טקס ושאבו מים. משם בחור מקושט בפרחים נשא בריכוז רב את הכד על ראשו, כשלפניו צעד בחור אחר שנראה אחוז דיבוק- הבחור שבו נכנסה האלה. נשים עברו לפניהם ופרשו סארי על הרצפה כל הדרך והם הלכו על הבד. עוד קבוצה של נשים צעדה מאחור ושרה. מהנהר חזרנו למרכז הכפר ומשם למקדש שמולו שחטו עז, קורבן לאלה, בניסיון לגרש אותה. משם חזרו לרקוד, ואז כבר היה 2 בלילה והתחננו בפני באבו שישלח מישהו להחזיר אותנו... ן

היה ממש מעניין לראות את הטקס וגם לחשוב על האמונה של האנשים האלה. מצד אחד זה נראה כל כך מופרך ומצד שני זה כל כך דומה לדברים שהיו קיימים גם אצלנו. ..ן

ביום רביעי עזבתי את המפי יחד עם חבורה של עוד שלושה בנים ושתי בנות. חצינו את הנהר, לקחנו ריקשה להוטספט - העיירה הקרובה ומשם אוטובוס לילה מפנק ביותר לעיר שנקראת בנגלור. הנסיעה היתה קצרה מן הצפוי - רק 8 או 10 שעות במקום שתים עשרה, וב6 בבוקר העירו אותנו כי הגענו... נסענו לתחנת הרכבת (האוטובוס הוריד אותנו בכוונה בשומקום כדי שנצטרך לקחת ריקשה לנסיעה שהתבררה כשתי דקות...) הפקדנו את התיקים שלנו בשמירת חפצים ברכבת ויצאנו לחפש כרטיסבים לקוטדאיקנאל עוד באותו ערב כי כבר היה יום חמישי ושבת בפתח... בסוף אחרי כל מיני המתנות מורטות עצבים מצאנו, ובינתיים הצטרפו עוד שני בחורים מסטולים לגמרי, שכמעט הפסידו את האוטובוס בערב... אחר כך נסענו לאיזור אחר ממש עשיר, שתינו קפה ברשת מערבית והסתובבנו שעות וראינו הודים עשירים בקניון מטורף עם מרקס אנד ספנסר וחנויות של קורטות מעצבים...בטח היה יותר כיף להגיע למקום כזה יותר מאוחר בטיול אבל גם ככה היה די נחמד. רוב היום ישבנו ולא יכולנו אפילו לשחק קלפים כי זה לא חוקי...ו

בערב נסענו שוב הפעם באוטובוס ישיבה - אבל כמו של מטוס עם כסארות שנשעניםאחורה. ולמחרת הגענו לקודאיקנאל שבמדינת טמיל נאדו. זו עיירת נופש הודית בהרים, הדרך לכאן יפהפיה. אנחנו על הר מעל לעננים והכל מוקף יערות ומפלים. אנחנו מתאכסנים בכפר עוד יותר קטן שנקרא ואטה קנאל ואליו מגיעים במונית מקודאי, עד לחלק שבו נשבר הכביש ומשם ממשיכים ברגל (כן, עם התיקים...) יש די מעט גסטהאוסיםובכולם יש ישראלים, אבל לא ממש רואים אותם. מהכביש לגסט האוס שלנו יורדים ירידה ממש תלולה על אבנים והדרך חזרה היא ממש טרק... אנחנו פרושים על כמה בתים אצל אותה בעלת בית ומבשלים לעצמנו על כירת בנזין או על מדורה. אתמול זוהר, אחד הבנים, ניצח על הבישולים והיתה אחלה פסטה (וסלט אבוקדו). כמה שואטה קטנה - בית חב"ד יש בה, ובשבת אכלתי שם, ואחר כך החבדניקים (חלקם בראש טוב מאוד) לקחו אותנו למפל והיה ממש כיף. גם שברתי כמה שיאי עולם בדתיים שלובים עם בחורה בשם יעל שפגשתי גם בהמפי,...ן

עכשיו אנחנו בקודאי, נעשה קניות אוכל ובתקוה גם לקנות איזה פליז נוסף כי ממש קר פה ובאתי רק עם סווטשירט ואני ממש רוצה לכבס אותו... ו

לא ברור כמה זמן נישאר, כנראה לפחות עוד שבוע, אבל אלוהים גדול. ו

אני ממש שמחה לקבל מכם תגובות - תמשיכו! ן

תעשו חיים

אלירז

נ.ב

כאן יש תמונות

http://www.flickr.com//photos/11422654@N05/