טוב אני כותבת היום דרך אתר גייט טו הום כי אין פה באמת מקלדת בעברית, אז אני מקווה ששום דבר לא יפול פה... אני כרגע במונאר, עיירה קטנה וחביבה מוקפת שדות תה מהממים, ומטעי הל ושאר תבלינים. מאז העדכון האחרון עברו הרבה תהפוכות על החבורה שלנו בואטה קנאל, הצטרפו אלינו כל מיני אנשים - מעבר לשישה שהגענו מהמפי, שכנים לגסט האוס וכד', המשכנו לבשל ולהתרועע יחד והיה ממש מעניין אם כי מאתגר לפעמים להתנייע בחבורה כל כך גדולה... ואטה וקודאי יפהפיות ויושבות ממש מעל העננים, מדי פעם הם עטולים להגיד שלום ומכסים את כל הכפר... זה מאוד נחמד חוץ מזה שנהייתי ממש חולה למשך כמה ימים (הנה יתרון של החבורה הגדולה - עדיין היה מי שיבשל וכך לא גוועתי גם ברעב...) היה ממש ממש קר והיו גם יומיים של גשם זלעפות, אחד מהם היה שבת, מה שהקשה על החיים. בהקשר של שבת היו לי בהודו כמה תרגילים מעניינים. השבוע זה היה תרגיל בחושך. חלק מההווי בואטה הוא הפסקות חשמל לא צפויות, ואחת מהן היתה בערב שבת. חושך שאפשר ממש למשש. הייתי צריכה לרדת לחדר שלי, לפתוח אותו ולהתארגן לשינה בלי לראוות כלום, אבל ממש כלום. כמובן שברגע שהצלחתי סופסוף בעמל רב למצוא את הפיג'מה וכל השמיכות שלי ולהיכנס לישון - חזר החשמל ונדלקו לי זרקורים בעיניים... בכל אופן במוצ"ש עזבתי את ואטה - כאן המקום להודות לתום ובעיקר בעיקר לאהרון על העזרה - היה בהחלט מאתגר להיחלץ עם כל התיקים בחושך, קור וגשם... לאחר מסע לא קל אל מחוץ לכפר מצאנו ג'יפ שלקח אותי לקידאיקנאל - העיר הקרובה, שם הצטרפתי אל יעל והדר - שתי בחורות דתיות מתוקות שפגשתי בהמפי ושוב בקודאי. אחרישכל הבנות בחבורה שינו את תכנתיוהן בערך שבעת אלפים פעם בשבוע שלפני, התכנית היתה ששלושתנו ניסע למונאר ביום א' בבוקר. הגענו לסוכנות הנסיעות ולשמחתנו התבשרנו שיש אוטובוס תיירים למונאר בשתיים בצהריים- כלומר שלא נצטרך לנסוע בשלושה או ארבעה אוטובוסים מקומיים - שהם חוויה בפני עצמה בהודו (ע"ע גואה).

. התפנינו, אם כן לאכול ארוחת צהריים על הדשא בנחת. יצאנו באחת כשי להספיק לעשות סידורים בעיר, וכשהגענו להשאיר את התיקים בסוכנות הנסיעות הם אמרו שהם מוכנים ושניסע מיד לסוכנות אחרתץ. תהינו מה פירוש מוכנים, אבל נסענו, ושם גילינו שאוטובוס התיירים שלנו הוא ל אחר מאשר מכונית טאטא בגודל פיאט פונטו... זה אחרי שכששאלתי, הסוכן אמר לי שיש עוד 20 איש חוץ מאיתנו על האוטובוס... אז א שהוא התמלא או שהוא מעולם לא היה קיים, אבל אנחנו זכינו לנסיעה מפנקת (יחסית להודו...) ברכב פרטי, עם עצירות מתי שרצינו (להקיא במקרה של יעל, לשתות קוקוס במקרה של הנהג שלנו...) והמון חלונות לראות דרכם את הנוף עוצר הנשימה, רק אני והמוסיקה שלי(ויעל והדר הישנות). הגענו למונאר במהירות בזק - כארבע או חמש שעות, והתחלנו לחפש גסט האוס, מה שהיה מעט מאתגר בהתחשב בנהג הריקשה שלנו "אין שום מקום פנוי בעיר, רק כאן אצל דודה שלי בחדר טחוב מרחק חצי שעת הליכה מהעיר".בכל אופן, בסוף מצאנו, ממש מאחורי השוק שהוא שוק חביב ונחמד ביותר. היום יצאנו לטיול באיזור, בין מטעי התה, ניסינו להגיע למפלים אבל קוטף תה אחד עצר אותנו ולא נתן לנו להמשיך בשביל, אבל למזלנו הצלחנו לתפוס טרמפ ממש עד העיר עם שני הודים חביבים (הודי ונפאלי ליתר דיוק) שלא ממש הצלחנו להבין מה מעשיהם ומאיפה הם טאבל הם היו ממש נחמדים ולקחו אותנו... מחרתיים נמשיך מכאן לקוצ'ין ועד אז - היו שלום ותמשיכו להגיב!! והתמונות שלי עוברות דירה מהיום:

http://picasaweb.google.co.uk/elirazshor/HampiAndKodaikanal

(אין על גוגל)