ורנאסי

טוב, שוב עבר הרבה זמן ועשיתי המון דברים, נראה אם אצליח לזכור הכל... אז טיול הגמלים היה כיף ומשעשע, קצת מזכיר את הצד שלנו בכדוה"א וקצת גרם לי להרגיש כמו החניכים האמריקאים שלי מהקיץ... בעיקר כשהגמל שלי נתקע בפוזיצית עלייה וגרם לי להשמיע קולות ממש משונים. היינו 12 איש (לא כולל ההודים שהובילו את הגמלים וכולנו קראנו להם כל הזמן בדווים...)10 ישראלים ושני שוויצרים, 8 בנות וארבעה בנים. הטיול היה יומיים אל תוך המדבר, והיה מעניין לרכב על גמל הרבה שעות ברצף בתוך הכלום, רק עם המחשבות של עצמי, די דומה למדיטציה. השתמשתי בטכניקות של מדיטציה שלמדתי מאחרים גם כדי לנסות להתגבר על הכאב הכרוך ברכיבה כזו על גמל, (להתרכז בכאב כדי להתעלם ממנו)מה שהיה חוויה בפני עצמה... בערב הגענו לדיונות חול יפהפיות וראינו שקיעה נהדרת, ובלילה, אני חייבת לציין,היה הרבה פחות קר ממה שציפיתי, לראשונה מאז הגעתי לראג'סטן... (לא שלא היה קר, פשוט ציפיתי לקפוא לגמרי, ובבוקר עדיין הרגשתי אפילו את אצבעות הרגליים שלי, מה שהיה הפתעה מרעננת...)
אחרי הטיול היו לי עוד יום או יומיים להתאושש בג'איסלמר ולהלחליט מה הלאה, מה שהיה די מסובך, אבל בסוף חזרתי לשבת לפושקאר (פעם רביעית!) כדי לא להסתבך, וכי זה בדרך מזרחה בכל מקרה, והיה ממש כיף, הפתעתי את הדר בבוקר, ולמרבה ההפתעה מצאתי מיד עם מי להמשיך לורנאסי. אחרי שכבר התחלתי להתכונן נפשית לנסיעה לכאן לבד, שמעתי קולות במרפסת לידי, וגיליתי שהשכנות שלי הן יעל ויסמין, שפגשתי בפושקאר שבועיים קודם, ושגם הן מתכננות לעזוב לורנאסי כבר ביום ראשון. אז קנינו יחד כרטיסים לרכבת, ואחרי תלאות לא נוראיות (מפושקאר לאג'מר במונית, מאג'מר לג'איפור באוטובוס דהלוקס - ככה זה כשלא אני קונה את הכרטיסים... :)הנסיעה ברכבת היתה אמורה להימשך כ18 שעות, ושוב הייתי הותיקה בתחום, ליעל ויסמין זו היתה הפעם הראשונה ברכבת. אחרי הנסיעה הגדולה צפונה 18 שעות כבר לא מרגשות אותי... ברכבת היה ממש ממש קר בלילה, לבשתי את כל מה שהיה לי בערך (3 זוגות מככנסיים, 2 זוגות גרביים מפליס שמיכה ושאל) והיה ממש קר. ממש. אה. וההודים בתא שלנו התעקשו להדליק את האור בחמש בבוקר, וכך התעוררתי, לא מהאור כמו מהצעקו של ההודי "נו פרובלם" ומיעל שצעקה עליו בחזרה "פרובלם!פרובלם!" אבל זה היה ממש מצחיק, וחוצמזה שהיה קר מדי להמשיך לישון בכל מקרה. החדשות הטובות הון שבורנאסי עצמה ה ר ב ה פחות קר!

הגענו, כאמור לוראנסי, העיר אולי הכי קדושה בהודו. מצאנו גסט האוס (מפתיע ברמתו, כך גילינו..) ויצאנו לסיור בעיר. ורנאסי שוכנת על גדות הגנגס

אוף! נפל לי החיבור ואבדו לי שתי פסקאות ממש ארוכות... אנסה לשחזר: ורנאסי שוכנת על גדות הגנגס, וידועה בשריפת הגופות האינטנסיבית שבה. כשהגענו ירדנו לטייל על הנהר. אל הגנגס יורדות גהטות - מדרגות שעליהן יש מקדשים, איזורי שריפה ופעילויות מגוונות אחרות, וכמובן המון הודים שמציקים לתיירים לבוא לשוט בסירה ולקנות כל מיני דברים. בצהריים פגשנו במסעדה שבה אכלנו בחור ישראלי בשם איתמר, שהזמין אותנו להצטרף אליו בערב להופעה של מוסיקה הודית, ומאז הצטרף לחבורה באופן די קבוע. ההופעה היתה קצת מאכזבת, היא היתה בחנות שרצתה מאוד שנירשם ללמוד לנגן ושנקנה דיסקים, אבל היה מעניין, אם כי נראה לי שמוסיקה הודית קלאסית זה לא בשבילי... למחרת שלחתי את יסמין ויעל לסבב קניות - אני בעוצר מאז פושקאר - והלכתי לחפש עפיפון... מאז שלא הספקתי להעיף עפיפונים בראג'סטן לא נרגעתי, והגנגס נראה כמו מקום טוב.
איך שירדתי לנהר נפלתי על גהט של שריפת גופות. עצרתי שם קצת כדי לראות וכדי לחשוב למה זה לא כל כך מזעזע כמו שזה נשמע, ונרא לי שזה בגלל שההודגים מתייחסים לזהב בכזה שוויון נפש, שזה לא נראה משונה. יש שם ילדים שמסתובבים כאילו כלום. אפילו הריח לא הפריע לי בהתחילה, אם כי די נמאס אחרי כמה ימים. בענייני העפיפונים הייתי די גראועה, והילדים כל הזמן רצו ממני כסף עלך כל דבר, דוקא הודי מבוגר עמד והסביר לי בסבלנות טכניקות במנשך המון זמן ללא תמורה וגם הזמין אותי לחהצטרף אלךיו ואל חבהרק שלו אחה"צ לצד השני של הנהר להעיף משם, אבל הייתי צרכה ללכת וכבר לא חזרתי אח"כ... במסעדה אחת פגשתי את שרון, אשה שפגשתי בתחנה הראשונה שלי בגואהנ ומאז נפרדו דרכינו, והיה ממש כיף לפגוש אותה שוב, לשמוע מה עבר עליה מאז וגם לספר לה מה עבר עליי ולהבין שזה המון!! ן

בערב ירדנו שוב לנהר. היה חג לכבוד האלה סרסואטי - האלה האחראית על החינוך (יום הסטודנט נוסח הודו, אם תרצו)ובמסגרתו מציבים פסלים מקושטים של האלה ברחבי העיר והילדים רוקדים מסביבם ובערב מובילים את הפסלים בתהלוכה אל הנהר, מעלים אותם על סירות וזורקים אותם לגנגס! כל זה על רקע טקס שאמרו לי שנעשה כל ערב, ובו בחורים לבושים חצאיות מוזהבות וחולצות ארגמן ועושים מין ריקוד מול הנהר עם כלים שונים של אש, וכולם מצלצלים בפעמונים במשך שעות, בעוד האנשים מסביב צופים בהם ומשיטים על הנהר קעריות עלים עם פרחים כתומים ואדומים ונרות דולקים. זה מוזר ויפה ומטורף כמו שזה נשמע.... ן

למחרת בבוקר נכנענו ללחצי בעל הגסט האוס שלנו ולהמלצות המטיילים ונרשמנו לסיור ההכרחי. זה התחיל בשיט על הגנגס בזריחה (שהיתה יפה במיוחד). השיט היה כאמור יפה ומעניין, אם כי מעט מטריד בהתחשב בזה שמדובר בנהר המזוהם ביותר בעולם פחות או יותר. יעל ניסתה לחלץ מהשייט שלנו הסברים על המתרחש, אבל האנגלית שלו לא ממש אפשרה את זה, וכל מה שקיבלנו היה שלל משפטים סתומים שכולם ללא יוצא מן הכלל הסתיימו במילים "אנד דה גנגה אנד דה דאון" (לא, זה לא משפט הגיוני בשוםן שפה...) בכל אופן, השיט היה מעניין והיו המון סירות מלאות תיירים למרות השעה המופרכת בבוקר, ובהתאמה, גם סירות-חנות של הודים שניסו למכור לנו דברים גם בתוך המים... ן

חזרנו לגסט האוס לארוחת בוקר והתנינו את המשך הסיור במקדשים בזה שיהיה לנו מדריך שגם מדבר אנגלית...אכן קיבלנו אחד - וויוק - שהיה ממש נחמד (אםן כי מעט לחוץ, אחרי שהזהירו אותו...) וסיפר לנו המון דברים מעניינים במקדש האנומן (האל-הקוף) וראמה. אחרי המקדשים חזרנו לאיזור הגסט האוס שלנו שהסתבר שהוא איזור של רוקמי ואורגי משי. היה ממש מעניין וגם די מזעזע לראות את בעלי המלאכה האלה (חלקם ילדים) עובדים בכוכים חשוכים, בכלי עבודה שחשבתי שעברו מן העולם.

אתמול לקחתי לי ריקשת-אופניים לאוניבסרסיטה של ורנאסי, שנחשבת לאחת הטובות, אם לא הטובה בהודו. שוטטתי לי בקולג' לנשים, ונתקלתי בפרופסורית חביבה שתהתה מה אני עושה שם וסיפרה לי קצת על המקום. הבניינים יפים ומרשימים והקמפוס יפהפה, אם כי הכיתות חשוכות והציוד נראה כמו חזרה לשנות הארבעים, שזה לא הרבה אחורה בשביל מי שמגיעה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, אבל בכל זאת...המשכתי להסתובב לי ומשכתי די הברבה תשומת לב, כמה מהסטודנטיות ניסו לפתח איתי שיחה, למרות שחלקן לא דיברו שום שפה חוץ מהינדי, זה היה די חביב מצידן לנסות...ן

אחרי הצהריים שרון לקחה אותנו לאכול במקומות ממש שווים, ובאחד מהם החלטנו לאתגר את בעל המקום
ולהזמין מראש ארוחה לשבת, הוא טען שהוא יודע במה מדובר (סביר להניח שאנחנו לא הדוסיות הראשונות בעיה"ק ורנאסי, ואין פה המון מסעדות צמחוניות...) נראה איך זה יעבוד... הערב הזמנו אלינו בערך את כל הישראלים שנתקלנו בהם, ואנחנו מבשלות ארוחה, ואפילו סחטתי הבוקר מיץ ענבים לקידוש...
בשבוע הבא אני מתכננת לעלות לנפאל (נסיעת לילה מכאן לגבול ועוד יום עד לקטמנדו או פוקרה) ופתאום גיליתי שאני צריכה לצאת לטרק ממש בקרוב אם אני לא רוצה לחגוג את פורים לבד על האנפורנה... עוד אין לי שותפים לטרק, אז אם שמעתם בטעות על מישהו שמיחפש שותפה שומרת שבת לטרק בשבוע הבא - אתם יודעים מה המייל שלי...
עד כאן להפעם
שבת שלום

אלירז
,